רקמות מזרח
אירופה – הונגריה, רומניה, רוסיה, פולין, אוקראינה ובולגריה
הרקימה היא
אמנות עתיקה מאד המקובלת בכל רחבי העולם. כמעט לכל עם ולכל קבוצה אתנית מסורות
רקמה משלהם, טכניקות, צבעים ודוגמאות האופייניות להם, הנרקמות באותו אזור ומועברות
מדור לדור. המוטיבים ברקמות מושפעות, כמובן, מהתרבות, המסורת והדת במקומות השונים
ותורמים לשוני ולגוון הרב ברקמות.
הרקמה הייתה
תמיד חלק מהתחום הביתי, נעשתה על ידי נשים והועברה מאם לבת במסגרת העיסוקים בבית.
ניתן לראות ברקמה אמנות נשים במיטבה! גם בימינו נשים רבות "מכורות" לה.
יש רקמות
עמים בהן משתמשים בתכים הידועים בכל העולם, והצבעים והדוגמאות הם היוצרים את
השוני. גם ברוסיה וגם ברקימה הפלשתינאית, לדוגמא, התך הבסיסי הוא הצלב, אך לעלם לא
נטעה ונייחס למזרח אירופה דוגמת רקימה פלשתינאית ולהיפך.
לעומת זאת,
יש רקמות עמים בהן משתמשים בתכים ייחודיים להם, כמו ברקימה ההודית, שבה, בנוסף
לתכים הנפוצים, משתמשים בתכים שאינם מקובלים במקומות אחרים.
במסגרת זאת
אוכל לתת רק טעימה זעירה מכל העושר הזה, ממש על קצה המזלג. אסתפק בציון חלקי בלבד
של טכניקות ודוגמאות. אין אפשרות להזכיר באתר את רקמות כל העמים, אלא רק חלק קטן
מהמבחר המצוי.
קשה לדבר על
מסורת רקמה עתיקה במדינה בת ששים, אבל אם נבדוק את העבר, את
הימים שלפני קום המדינה, נגלה כמה סוגי רקמה שהיו נפוצים – החולצות
הרוסיות, הרקמה התימנית והרקמות לצרכי מסורת.
1. רקמה לצרכי מסורת: הייתה נפוצה בעיקר בקרב בני הישוב הישן ובקהילות הדתיות –
פרוכות לארונות קודש, כיסויים לטלית, מפיות לכיסוי חלות השבת, מפיות בשלוש שכבות
למצות ולאפיקומן ואביזרים דומים, נרקמו על ידי בנות דתיות וגם על ידי רוקמים
מקצועיים. הרקמות נעשו בעיקר בתכי גבעול, שרשרת ומילוי ונעשו על בדים מבריקים –
משי, סטיין וקטיפה.
2. החולצות הרוסיות: החלוצים הביאו עימם את החולצה הרוסית (הרובשרה) – חולצה
רקומה ברקמת צלבים מסביב לצואר, שהיו מיועדות לגברים. בעקבות החולצות הללו, נהגו
הבנות לרקום לעצמן חולצות ישראליות – חולצות רקומות בחזית ובשרוולים בדוגמאות
צלבים, שנרקמו על קנווה. כינוסי המחולות העממים בדליה הביאו לאופנה של רקימת
חולצות ללהקות השונות – פסים בחזית החולצה, רקומים בצלבים, גם לבנים וגם לבנות.
מפות שנרקמו בתכי מילוי או צלבים, הכניסו צבע וחום לחדרי המגורים הצנועים.
3. הרקמה התימנית: הובאה לארץ על ידי בני העלייה התימנית. הרקמה אומצה, במקום
בחוטי כסף וזהב השתמשו בנות הארץ בחוטי ד.מ.צ. רגילים ורקמו לעצמן חולצות בתכים
התימניים – שרשרות, נטיפות, שליבה, סולם (שרשרת רחבה), סיך-סך, שרשרת כפולה
(שנקראה גם תך תימני), אלמוג ותך מונח-מאוחז. בבתי הספר נהגו ללמד את התכים ולקראת
טקס סיום בית הספר רקמו הבנות חולצות גמר בנוסח תימני. הקמת "משכית" בשנת
1954, הביאה לגל מוצרים שקושטו ברקמה תימנית אוטנטית ונעשו על ידי רוקמים מבני
העדה התימנית.
רקמה אתיופית:
בשנים האחרונות, יחד עם גלי העליה מאתיופיה, הגיעה לישראל גם
הרקמה האתיופית. זוהי רקמה המתאפיינת בצבעים עזים ובדוגמאות נאיביות הלקוחות מעולם
החי ומהמסורת. בביגוד קישוטים הרקומים בצורת ערבסקות,שבולטת בהם ההשפעה המוסלמית.
הרקמה האתיופית עשוייה כולה בתך שרשרת.
דוגמאות לרקמה אתיופית:
לרקמה הפלשתינאית במזרח התיכון ובאימפריה האותומנית מסורת
ארוכה. זוהי מסורת של רקמת נשים, שנעשתה באהלי הנשים והועברה מאם לבת בכפרים
ובשבטים במשך דורות. הייתה זאת צורה של התכנסות לגיטימית של נשים בקבוצות והמסגרת
הייתה מעין מקלט לנשים ומקום לתמיכה ולשיחות נפש. למומחית ברקמה היה סטטוס של
מנהיגה בין הנשים.
רקמו בעיקר שמלות וכיסויי ראש. רקמו לבבית גדולה בחלק הקדמי של
השמלה, פסי אורך בצדדים ורקמה עשירה על השרוולים.
בד הרקמה, לרוב, כהה והצבע הבולט בחוטי הרקמה הוא האדום.
רוב הדוגמאות מבוססות על רקמת צלבים. אך יש גם רקמות מילוי
ורקמות שנעשו בתך ריבוץ (מונח מאוחז) (בעיקר באיזור בית לחם).
הדוגמאות גיאומטריות עם מוטיבים אבסטרקטים החוזרים על עצמם.
ניתן לזהות ברקמות מוטיבים של העולם החקלאי הסובב – פרחים, ענפים, עצים וצפרים. הרקמות עשירות
ומלאות חיים. הן מהוות ניגוד לצבעי המדבר ולבגדים הלבנים והשחורים
רקמת אסיסי (Assisi) ורקמת אזימור ( :(Azemmour
שני סוגי הרקמה העתיקים הללו (הידועים עוד מתקופת הרנסנס) כמעט
זהים, למרות המרחק הגיאוגרפי והתרבותי – אסיסי באיטליה ואזימור במרוקו. רוקמים את קווי המתאר
בתך הולביין ואחר כך מכסים את הרקע בצלבים בצבע אחיד. הצורה נשארת ריקה מרקמה
ובולטת על הרקע הצבעוני.
נושאי הרקמה לקוחים מהטבע – חיות וצמחים. החיות הן לפעמים חיות מיתולוגיות כמו דרקונים ולצמחים דימוי מופשט.
למרות גודלה של הודו, אפשר למצוא מאפיינים דומים לרקמות
ההודיות. זוהי רקמה צבעונית וססגונית, גדולה וצפופה ומלאת חיים. לרקמה ההודית,
בנוסף לתכים המצויים כמו שרשרות, גבעול, סיך סך וכדומה, כמה תכים המיוחדים רק לה.
לרקמה נוהגים לצרף אבנים, פייטים ודיסקיות מתכת הנקראות שישות (shisha embroidery) ונראות על הרקמה כמו מראות קטנות. הצבע
השולט ברקמה הוא האדום ורבים מהנושאים לקוחים מעולם החי והצומח, מספורי האלים וכן
דוגמאות גיאומטריות. רוקמים על ביגוד, תמונות ושטיחי קיר.
לסינים מסורת ארוכה ומפוארת של רקמה. עבודות רקמה נמצאו בקברים
בסין עוד מלפני הספירה. הסינים, שהמציאו את טווית המשי, הרבו לרקום בחוטי משי ועל
בדי משי. זוהי רקמה עדינה ויפיפיה.
נושאי הרקמה לקוחים מהמיתולוגיה (חיות ודרקונים) ומהטבע (צמחים,
פרחים ונוף). תכי הרקמה היו בעיקר תכי קווים, מילוי, גבעול, שרשרות ונטיפות. רקמו
כמעט על כל דבר אפשרי – בגדים, חפצים, ריפוד, שטיחים ותמונות.
מיוחדת לסינים היא רקמת תמונות הנוף. כמו ציורי הנוף הסינים,
שהם תמציתיים ומרומזים, בבחינת מועט המכיל את המרובה, כך גם התמונות הרקומות. זהו
בעצם ציור על בד, רק שבמקום מכחול, או בנוסף לו, משתמשים במחט ובחוטים.
הרקמה האוזבקית הידועה בשם סוזני ,(suzaniשפירושה
עבודת המחט, היא רקמה יפיפיה, צבעונית מאד, המכסה גם משטחים גדולים. רקמת הסוזני
נעשית בחוטי משי ואף בחוטי זהב על יריעות מבד כותנה שנארגו בנולים ביתיים. רוחב
היריעות אינו עולה על 45 סנטימטר וכדי לקבל רקמה רחבה יותר, נהגו לחבר יחד כמה
יריעות. הרקמות נעשו כנדוניה ונחשבו לפריטים יקרים ומיוחדים. לצורך הרקמה חיברו את
היריעות בתך מכלב, ציירו את הדוגמא, הפרידו שוב ובנות המשפחה רקמו כל יריעה בנפרד.
לאחר סיום הרקמה, חיברו שוב את היריעות, הוסיפו בטנה ושוליים מבד משי. המוטיבים
לרקמה מייצגים מזל טוב, בריאות ופוריות. רקמו בחוטי משי והקומפוזיציות מבוססות על
מוטיבים של פרחים ושריגי עלים, כמו גן מלבלב – זכר לגן העדן, או עץ החיים. הצבע
האדום שולט ברקמות.
תך הרקמה המיוחד לסוזני הוא תך הריבוץ (מונח מואחז), שבאוזבקית
קוראים לו בשמות שונים כמו תך בסמה ותך אירוקי. הריבוץ שימש בעיקר למילוי שטחים
גדולים. תך נוסף המשמש הן להדגשת קווי המתאר והן למילוי הוא תך שרשרת טמבור –
שרשרת הנסרגת על הבד במסרגת וו. תכים נוספים שמשתמשים בהם ברקמת הסוזני הם תך
קדמי, תך גבעול, שרשרת, תך מילוי רגיל וצלבים. רקמת הסוזני משמשת לשטיחים,
כיסויים, כריות, מפות ומפיות, תמונות, אוכפים, תיקים, כובעים, אפודות, חגורות
ובגדים.
לרקמת ברזיל
אין מסורת עתיקה. זוהי רקמה חדשה יחסית שנעשתה פופולרית באמצע המאה הקודמת. הכוהנת
הגדולה של השיטה היא מדאם מייה (Madame Maia). שני דברים מייחדים את הרקמה הברזילית,
הנעשית על כותנה או ליינן, האחד – היותה תלת ממדית והשני – שימוש בחוטי ריין לרקמה
( .(Rayon
threads אלה
חוטים זוהרים העשויים מתאית (צוללוזה) ומיוצרים בעוביים שונים, במבחר צבעים
ובטכסטורות מגוונות. לא נהוג לפרק את חוטי הרקמה העבים כדי לקבל חוטים דקים יותר, אלא בוחרים
בחוט בעובי המתאים. חוטי הריין המפותלים דורשים זהירות ברקמה, כדי שלא יתפצלו
ויאבדו מזוהרם. תכי הרקמה אינם מיוחדים, אלא ידועים ומוכרים – תכי ריבוץ, תך גבעול,
תכי מילוי, תכי שליבה, תכי שרשרת, תך בוליון ותך הקשר הצרפתי. מייחד אותם הוא הנסיון
להפכם לתלת ממדים. אפשר להוסיף לרקמה גם חוטי מתכת וחרוזים. הרקמות קטנות בשטחן והנושאים
העיקריים שלהן הם צמחים ופרחים. על הרקע רוקמים (לא תמיד) צורות עדינות ומעל
מתחילים ברקימת הדוגמא. הרקימה נעשית בשכבות – עשבים, ענפים, עלים, פרחים. כך
נוצרת הטכסטורה התלת ממדית. תכי השליבה, הבוליון והקשר הצרפתי מוסיפים גובה
לעבודה.
דוגמא
לואריאציות שונות של הבלטה בתך שליבה:
אמנות הרקמה
המכסיקנית עתיקה מאד, לפחות בת חמש מאות שנים. נשות מכסיקו רוקמות הרבה גם בימינו
וקבוצות קואופרטיביות של נשים התאגדו לבצוע ולשווק הרקמות. נושאי הרקמה לקוחים
מהמסורת והפולקלור המכסיקנים ומעולם החי והצומח. רוקמים תמונות, בגדים וחפצי נוי.
הרקמות צבעוניות ומלאות חיים. תכי הרקמה פשוטים – הרבה מילוי, תך גבעול וצלבים.
שפע עבודות
הרקמה במזרח אירופה מדהים. אין בית שלא היו בו עבודות רקמה ואין אישה שלא ידעה
לעשותן. רקמו בגדים וחפצי נוי והתלבושות העממיות מלאות ברקמה. לכל ארץ מארצות מזרח
אירופה רקמות אופייניות לה ודוגמאות
מיוחדות לה – בהונגריה רקמו בתכי מילוי וקשטו בתחרה, ברומניה רקמו בעיקר צלבים על
בדים דקים ועדינים (החולצות הרומניות), בבולגריה שילבו בין צלבים ותכי קו ולרוסיה אופיינית
רקמה על פסים ארוכים לאורך הבגד.
מבחר עבודות
ממזרח אירופה:
